הגדרה:

​

התעללות היא גרימת נזק גופני או נפשי לאדם או לבעל חיים. זהו שימוש לרעה בכוח או בסמכות, תוך ניצול יחסי אינטימיות, אמון, מרות או תלות לשם פגיעה בקורבן. במקרה הקיצוני, מובילה התעללות למותו של קורבן ההתעללות.

​

​

התעללות בילדים:

​

התעללות בילדים כוללת פגיעות פיזיות, נפשיות ומיניות בילדים, בדרך כלל על ידי הוריהם, ולחלופין היא תוצר של קיפוח והזנחה.

ההגדרה אינה חד משמעית, בין השאר עקב היעדר הסכמה קולטקטיבית חברתית בדבר סגנונות הורות הנחשבים מסוכנים או בלתי קבילים. 

אף על פי זאת, ישנה הכרה שהולכת וגוברת בזכויות הילד כחלק מהכרה בזכויות אדם בכלל, וישנו ניסיון לשאוף ולהנחיל את הערכים הללו כערכים בין לאומיים.
טווח הגילאים של הקורבנות לפגיעות ולהתעללויות לסוגיהן, יכול לנוע בין גיל הינקות (מגיל ‏0) ועד גיל הבגרות. הזנחה שכיחה יותר בגילאים הצעירים יותר ועד גיל ‏5.
קבוצת הגילאים שבה השכיחות הגדולה ביותר של הילדים שנפגעים, היא של ילדים בגילאי ‏3 - 10.

​

​

התעללות בילדים בישראל:

​

תופעת ההתעללות בילדים היא תופעה קשה הדורשת תשומת לב והתייחסות של כל הגורמים הקשורים בטיפול בילד. 

בין הילדים שנתגלו כקורבנות התעללות יש מספר רב של ילדים בגיל הגן. ילדים רכים עלולים להיות קורבנות ״נוחים״ לניצול ולהתעללות מצד מבוגרים. בשל גילם הם תלויים יותר במבוגרים לסיפוק צרכיהם הראשונים והבסיסיים. תכופות הם אינם מבינים את פשר ההתנהגות הסוטה או האלימה כלפיהם והם עלולים לקבלה כתופעה טבעית בחיי היום יום שלהם.

​

​

הגורמים להתעללות:

​

התעללות בילדים אינה תוצאה של גורם יחיד. לפעמים מדובר בצירוף של תכונות אישיות של ההורה או האדם המטפל בילד ולפעמים מדובר בנסיבות משפחתיות או במשברים על רקע אישי, כלכלי, חברתי או סביבתי. בדרך כלל, הורים או בני משפחה הפוגעים בילדים אינם מוגדרים כחולי נפש או כמי שאינם אחראים למעשיהם. מדובר לרוב באנשים עם אישיות חלשה, שהתנהגותם יכולה להחריף על רקע בעיות ומשברים שונים.

​

לרב, בין מאפייני המתעללים ניתן למצוא -

• אנשים שהיו בעצמם קורבנות להתעללות בילדותם.

• אנשים בעלי דימוי עצמי נמוך.

• אנשים מבודדים חברתית.

• אנשים אימפולסיביים ו/או מהירי מחשבה, המתקשים להשתלט על רגשותיהם.

• אנשים הסבורים שהילד צריך לשרת ולספק את צורכיהם שלהם.

• אנשים הסובלים מאישיות חלשה וצורך להפגין כוח ושליטה.

​

​

סוגי התעללות:

​

מקובל לסווג את הפגיעות בילדים לארבע קטגוריות - 

א. התעללות פיזית (ילדים מוכים)

    פגיעה חמורה או מתמשכת בילד באמצעות מכשירים או אברי גוף - בעיטות, נשיכות, מכות,
    טלטול וכל חבלה גופנית שנגרמה תוך שימוש באלימות פיזית.
    הפגיעה יכולה לגרום לתוצאות כמו: שטפי דם, נפיחות, פצעים פתוחים, פגיעות פנימיות,
    כוויות, שברים, נזק מוחי, אובדן הכרה ואף מוות.

​

ב. התעללות מינית

    פגיעה בילד בעלת אופי מיני המתבצע תוך שימוש בכוח, כפיה, איום, פיתוי או תוך ניצול
    סמכותו ומרותו של המבוגר. הפגיעה יכולה לכלול אונס, מעשה סדום, החדרת חפצים לאיבר 
    המין, מעשים מגונים, אוננות, שימוש בילדים לצורכי פורנוגרפיה או זנות וכל סוג של מגע
    מיני הנכפה על הקורבן בניגוד לרצונו.

​

ג. התעללות נפשית או רגשית

    הרס שיטתי של יכולת הילד לפתח מסוגלות רגשית או לפעול כשורה, בהקשרים אישיים
    וחברתיים. תוצאת התעללות מסוג זה יכולה להתבטא בחרדות, הסתגרות, יכולת מילולית
    ורגשית מוגבלת והתפתחות לקויה. זוהי ההתעללות הקשה ביותר להגדרה. היא יכולה להיכלל
    גם תחת ההגדרות של פציעה ופגיעה נפשית, חסך נפשי, תקיפה רגשית ועוד.

    לעיתים קרובות מופיעה התעללות זו כתופעה נלווית לסוגים האחרים של פגיעות בילדים.

​

ד. הזנחה

    מחדל או פעולה מתמשכת של הזנחה פסיבית, או פעולה אקטיבית, שנועדה למנוע מהילד
    הזנה, טיפול רפואי, טיפול מונע, תנאי אקלים סבירים, תנועה חופשית או גירויים סביבתיים.

    הזנחה יכולה להסתיים במוות או לגרום לילד תת-תזונה, נזקים גופניים, עיכוב בהתפתחות,
    פיגור ונזקים נפשיים מידיים וארוכי טווח.

​

​

השלכות ההתעללות על הילד:

​

לפגיעה בילד יש השלכות מיידיות והשלכות לטווח ארוך. יש לה מימד גופני ובריאותי ומימד נפשי ורגשי. לעיתים, קורבנות התעללות הופכים בבגרותם להורים מתעללים. ההתעללות מותירה בקורבנותיה צלקות רגשיות, אשר אם הן לא מטופלות כראוי ובזמן, הן עלולות לפגוע ביחסיהם האינטימיים של אותם קורבנות בבגרותם.

חבלה גופנית בילד, עלולה לפעמים להוביל לפיתוח רגשי אשם קשים אצל הילד, הרואה את עצמו אחראי למעשה. התעללות בילדים עלולה גם להובילם לשימוש לרעה בסמים או אלכוהול, לזנות, ולניסיונות התאבדות.

​

​

הסיבות להסתרה ולשתיקה של הילדים לגבי ההתעללות שחווים:

​

מדוע הילדים שותקים ומסתירים את ההתעללות בהם?

​

• לפעמים הקורבנות מפרשים את ההתעללות, כענישה רגילה או כתופעה מקובלת.

• לפעמים הקורבנות חשים עצמם אשמים וראויים להתעללות.

• לפעמים הקורבנות מרגישים חסרי ישע ואינם מאמינים באפשרות לשינוי המצב.

• לפעמים הם צעירים מדי ואינם מבינים מה קורה ואינם יכולים לבטא זאת.

• לפעמים הם מבטיחים לשמור על הסוד תחת איום או פיתוי.

• לפעמים הם חשים אשמה או בושה, על כי לא הפסיקו מוקדם את ההתעללות.

• לפעמים הם חוששים מהחרפת ההתעללות, במידה וידווחו עליה.

• לפעמים הילדים לא מכירים סוג אחר של יחסים.

• לפעמים הם חוששים שלא יאמינו להם או שיאשימו אותם בהתעללות.