עדי משיח

אני בחרתי להגיע למגמת ניו מדיה ופרסום בעקבות הרצון לקחת חלק ולחוות את עולם הפרסום מבפנים. בתחילת הפרויקט שלנו, התפקיד שלי היה בימאית סרטון הדוקו שהפקנו. תמיד רציתי להתנסות בתפקיד הבימאית מפני שאני חושבת שתפקיד הבמאי הוא התפקיד שמאחד בין כל העולמות ואחראי לשילובם. הבמאי יכול לקחת חלק בעזרה בצילום, בעריכה ובהפקה וכך מחבר ביניהם.

​

נושא הפרויקט שלנו הוא נושא שמאוד נוגע בי וכאשר היינו צריכים לבחור נושא לפרויקט היה לי ברור שזה הנושא עליו ארצה לעשות. התעללויות בגני הילדים כיום הן משהו שקורה על בסיס יום יומי ונהיה חלק מהנורמה החברתית שלנו ולדעתי זה מזעזע. 
בתור בת נוער ששומעת על  סיפורים ומקרים מזעזעים, לפעמים מרגישים שאין בכלל למה לנסות לשנות את המצב כי זה המצב ״ואמורים להתרגל״. העבודה בפרויקט על נושא ספציפי זה גרמה לי להבין כמה המציאות הזו שגויה וגרמה לי לראות את חשיבות הנושא וההשפעה שלו על כל ילד וילדה ומשפחותיהם ומבחינתי גם אם עזרנו לילד או ילדה אחת בעשיית הפרויקט, עשינו את שלנו. 

בסרטון הדוקו המפיקה ואחראית הסאונד הייתה עינב מזור והצלמת הייתה גלי ענבר (שעזבה את הפרויקט בסוף כיתה יא). בנוסף לבמאית בסרטון הדוקו שלנו, הייתי גם אחת מעורכות הסרטון, באמצע הפרויקט הצטרפה אלינו לקבוצה נעה צירקלביץ והיא ערכה איתי את הדוקו. במהלך הפרויקט הייתי בקשר עם מנהלת עמותת "דור איתן" - דניאל ביכלר, דאגתי למלא את בקשותיה בנוגע לסרטון, ובעזרת סיפורה האישי אותו שיתפה מול מצלמותינו לסרטון הדוקו, הצלחנו למלא את שאיפותינו בנוגע לסרטון.
לסרטון הדוקו שלנו היו שני ימי צילום, אחד בביתם של הוריה של דניאל ביכלר, שאירחה אותנו אצלם לראיון ובו שמענו את סיפור ההתעללות שחווה בנה מצד הגננת, ולאחר מכן ליווינו אותה לאסוף את בנה מהגן החדש בה בוא נמצא. 

​

בסרטון הרשת הייתי הבימאית, העורכת ובנוסף עזרתי לדניאל עם התסריט. עינב מזור הייתה המפיקה ונעה צירקלביץ עזרה עם העריכה, בצילום נעזרנו בתלמיד מקבוצה אחרת, נוי אטרקצי.

בסרטון זה מנהלת העמותה הגיעה לחדר המסך הירוק בבית ספרנו.
הצילומים התנהלו בצורה טובה, והעריכה גם כן. 

​

בהמשך חשבנו על רעיונות לפרסומת החברתית שלנו ורצינו להציג בסרטון זה את הטראומה מנקודת מבטם של הילדים. כמובן שלא יכולנו להציג זאת בצורה גלויה לגמרי כי יש מקרים שקשים מאוד לצפייה אז ניסינו להעביר את המסר בצורה שהכי "ידידותית" לצופה.
אני הייתי הבימאית גם בסרטון זה, נעה צירקלביץ הייתה בתפקיד הצלמת והעורכת. לקראת הצילומים יצרתי קשר עם חברת משפחה קרובה שלי, והיא הסכימה שנצלם את הבת שלה בת החמש ללא שום בעיה. צילמנו בחצר ביתה, הצילומים לא לקחו זמן רב, הגענו מוכנות וידענו כיצד אנחנו רוצות שזה יהיה.
דרך סרטון זה אנו מקוות לגרום לאנשים להבין את המקרים הקשים שעוברים הילדים חסרי הישע, ולנסות לעזור ולתרום בכל צורה שהם יכולים.

​

אני חושבת שלאורך העבודה לא הייתה לנו עבודת צוות משותפת וטובה, בתור בימאית העבודה אני מרגישה שעבודה רבה "נפלה" עליי והייתה באחריותי, אבל כן לפעמים כאשר הייתי צריכה עזרה הבנות היו עוזרות לי במה שהייתי צריכה. במהלך ימי הצילומים עבדנו יחד כצוות משותף אך מאחורי הקלעים היו לפעמים בעיות וחילוקי דעות כמו שיש בקבוצות נוספות.

לסיכום, אני מאוד מרוצה מהתוצרים של הקבוצה שלנו בקמפיין זה ואני חושבת שעשינו עבודה מצויינת לאורך כל הדרך למרות הקשיים שצצו בעקבות העבודה בתקופת הקורונה והסגרים. אני גאה מאוד בסרטים שהפקנו, מבחינתי הגשמתי את המטרות שלי ואלו דברים שילכו איתי ויעזרו לי לאורך החיים.